מזור נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה -מחוז ת"א ואח'

פסק דין

בעתירה זו מבקשת העותרת לקבוע כי החלטות משיבות 1 ו- 2, שעניינן היתר בניה למשיבים 3 ו- 4 (להלן: "המשיבים") הינן בטלות או דינן להתבטל.

העובדות:

1.העותרת היא בעלת הזכויות והמחזיקה בדירה הידועה כחלקה 580/2 בגוש 6159, המצויה בבית משותף ברח' המיתר 18 ברמת גן (להלן: "מגרש העותרת").

2.המשיבים הם בעלי הזכויות בחלקה 88 בגוש 6159, ברח' המיתר 16 ברמת גן (להלן: "החלקה").

המשיבים הקימו על החלקה את ביתם ולטענת העותרת, אגב ביצוע חריגות ועבירות בניה בהיקף נרחב, תוך הפרת צווי הפסקה מנהליים ותוך ניסיון להסתיר את חריגות הבניה בבקשות להיתר שהוגשו בעבר.

3.מגרש העותרת גובל בחלקה מצדה הדרומי של החלקה.

4.ביום 30.9.2003 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן (להלן: "הוועדה המקומית") היתר לבניה על החלקה.

העותרת סברה כי היתר הבניה הינו בלתי חוקי והעבודות המבוצעות בפועל אינן תואמות את היתר הבניה שהוצא, ומשום כך פנתה העותרת, ביחד עם רבים מבעלי הנכסים הגובלים בחלקת המשיבים, אל הוועדה המקומית בבקשה כי תפעל לעצירת הבניה.

בסופו של יום, ולאחר פניות מרובות, הוצאו צווי הפסקה מינהליים והוגשו כתבי אישום כנגד המשיבים, כך לטענת העותרת (נספח ז' לעתירה).

5.העותרת טוענת כי התנהלות הוועדה המקומית והחלטותיה היו בלתי חוקיות ובלתי סבירות והיא נאלצה להגיש ערר לוועדת הערר.

6.ביום 29.8.2005 דנה וועדת הערר בערר העותרת. הערר התקבל והענין הוחזר לוועדה המקומית כדי שזו תאשר את ההיתר, בכפוף לקבוע בתקנות התכנון והבניה לענין בנית גדר.

עוד ראוי לציין כי עלתה טענה לשוני בגבהים בין מגרש העותרת לחלקה אולם עובדות אלה לא הוכחו בפני וועדת הערר.

בעמ' 3 להחלטתה קבעה וועדת הערר כדלקמן:

"אין ספק כי מבקשי ההיתר (המשיבים כאן – ש. ג.) פעלו בבקשה הנדונה על פי היתר הבנייה, כביכול, מבלי שהיתר כזה הוצא. אין אנו קובעים על מי מוטלת האחריות לכך שמבקשי ההיתר פעלו בעצם שלא על פי ההיתר שהוצא, אך ברור, כי הבניה שבוצעה אינה תואמת ההיתר והיא יוצרת כלפי העוררים מצב בלתי אפשרי בו דירותיהם "קבורות" בשל בניית קיר בגובה של 2.8 מעל הקיר הבנוי בגבול המגרש של 1.4 מטר. הגובה המתקבל חורג בודאי מהקבוע בתקנות התכנון והבניה...", והדברים מדברים בעד עצמם".

7.לאור החלטת וועדת הערר הנ"ל מיום 29.8.2005 הגישו המשיבים בקשה מתוקנת למתן היתר בה ביקשו, בין היתר, בניית קיר בטון בקצה הדרומי של המקרקעין בגבול עם מגרש העותרת, ובניית מרפסות ואדניות אשר, לטענת העותרת, חורגות מקווי הבנין, תוך סטיה ניכרת מהתוכניות החלות על החלקה.

8.ביום 29.12.2005, ועל אף התנגדויות שהוגשו על ידי העותרת ואחרים, אישרה רשות הרישוי את הבקשה המתוקנת "בתנאי תיקון שטחי קומה א' ודירוג בפועל לצד הדרומי" (נספח ט' לבקשה).

9.על החלטת רשות הרישוי הנ"ל הגישה העותרת ערר נוסף במסגרתו טענה, בין היתר, כדלקמן:

א.ההחלטה ליתן למשיבים היתר בניה ניתנה על ידי וועדת רשות הרישוי ולא על ידי וועדת המשנה, ומשום כך מדובר בחוסר סמכות.

ב.קיר הבטון אשר נבנה בגבול בין החלקה לבין מגרש העותרת נבנה בחריגה מהותית מן ההיתר, בחוסר סמכות, ומעל המותר על פי תוכנית המתאר החלה על בתים אלה.